שירות החדשות "קומון גראונד-מזרח תיכון" – מזרח תיכון

10 אוגוסט 2009

ירושלים- מופע הדרכים של אובמה היה וחלף. עכשיו הגיעה העת שאנשי הממשל בוושינגטון יציגו את תוכנית השלום שלהם. המזרח התיכון לא יכול לחכות; אם לא תהיה התקדמות, תהיה התדרדרות לאלימות. אין סטאטוס קוו במזרח התיכון. הנה מספר מסקנות שהצוות האמריקאי צריך להציג בוושינגטון:
שלום כלכלי- הטלוויזיה הישראלית הפיקה כתבות מגאזין על הבום הכלכלי ברמאללה. הם הדגימו את הקשר הישיר בין נגישות, פתיחת המחסומים, לצמיחה כלכלית. הצמיחה קצרת הטווח בהחלט מעוררת התפעמות, אם לוקחים בחשבון את הנסיגה של השנים האחרונות. אולם ישנן מגבלות שחייבים להבינן. אסור שהשינוי הפתאומי לטובה יעוור אותנו מלראות את מציאות הכלכלית בשטחים הכבושים.

ההשקעות העיקריות הן בנדל"ן, דרך טובה להניע כל כלכלה ולייצר משרות, אבל הדחיפה האמיתית צריכה להיות בתעשייה, וזה פשוט אינו קורה. יש הרבה מזומן בכלכלה של הגדה המערבית שיוצא על מוצרי צריכה ובייחוד על חומרי בניין. הפרויקטים העיקריים של הנדל"ן, כמו בניית ערים חדשות ידרשו טריטוריות העברת שטחים מאזור C שבשליטה ישראלית. 60% מהגדה המערבית נמצאת תחת שליטה ישראלית מלאה- לאזורים A ו B. אם זה לא יעשה, הפרויקטים האלו לא יצאו לפועל, כולל כמה מהפרויקטים שמטפח טוני בלייר. לשלום כלכלי יש מימדים טריטוריאליים.

התנחלויות- דו"חות ישראלים מראים כי שר הביטחון אהוד ברק ושליח ארצות הברית ג'ורג' מיטשל עסקו במשא ומתן סביב פשרה. פשרה שלא תכפה הקפאה מלאה או חלקית של הבנייה בהתנחלויות. הדיווחים מוושינגטון שונים למדי. הנשיא ברק אובמה יודע שכל העולם המוסלמי מחכה לראות אם הוא יתקפל תחת הלחץ הישראלי. אם הוא יתקפל, כל המילים שנשא בנאום בקהיר, שהתקבלו בחום, יאבדו את אמינותן בעייני בליוני אנשים שרצו להאמין כי אכן נעשה שינוי בוושינגטון.

מה שהיה בעיקר נושא טקטי- היות והקפאת התנחלויות לא יוצרת שום שינוי אמיתי בשטח- הפך לנושא בעל חשיבות אסטרטגית רבה לתיווך האמריקאי באזור. ברור שממשלת ישראל לא מבינה את הנחישות של ארצות הברית בסוגיית ההתנחלויות. הקפאה זמנית או שקרית לא יספקו הפעם את הסחורה. אם האמריקאים ימשיכו להיות מעורבים, הם לא יוותרו.

ירושלים- בנייה יהודית במזרח ירושלים אינה שונה בעייני האמריקאים מכל בנייה אחרת בהתנחלויות שבגדה המערבית. ארצות הברית לא הכירה מעולם בריבונות הישראלית במזרח ירושלים, וכנראה שהיא לא מתכוונת לעשות זאת בעתיד הקרוב. ירושלים תמשיך להיות נקודה שבמחלוקת לא רק אם ארצות הברית אלא עם העולם כולו.

ביטחון פלסטיני- כוחות הביטחון של הרשות הפלסטינית עשו צעדים משמעותיים כדי לייצר תחושה של חוק וסדר בגדה המערבית. המשך הפריסה של כוחות פלסטינים תחת אימונו של הגנרל האמריקאי קית' דייטון בכל ערי הגדה המערבית איפשר את הסרתם של מחסומים ישראלים רבים. לחץ אמריקאי יופעל עכשיו על ישראל להסיר מאות מחסומי הדרכים נוספים שיצרו מערכות תחבורה נפרדות בגדה השסועה.

ההפרדה של תנועת רכבים פלסטינית מזו הישראלית היא עניין שבארצות הברית תחת שלטון אובמה לא יכולים להבין. יתרה מכך, יש התחייבות ישראלית במפת הדרכים להציב מחדש את כוחות צה"ל בעמדות שלפני ה28 בספטמבר 2000. אם תיווצר תחושה של נוכחות חיובית של כוחות הביטחון הפלסטינים, יגבר הלחץ על ישראל לסגת כפי שהתחייבה.

משא ומתן- מהדברים ששמעו נציגי ארצות הברית בירושלים ורמאללה בשבוע האחרון, עליהם להבין שאין טעם לקרוא לחידוש המשא ומתן הדו צדדי והישיר מהסוג שהתנהל לאורך תהליך אוסלו ואנאפוליס. אין סיכוי להשיג הסכם דו צדדי ללא מתווך אמריקאי בחדר שיגיש לשלוחן הצעות גישור אמריקאיות אשר יכריחו את הצדדים להגיע להכרעות. אם לא יוצג לוח זמנים אין טעם להתחיל בשיחות המו"מ. יש הציג תאריך יעד כמטרה בינלאומית ולהגיע להחלטות: הקמת מדינה פלסטינית, ופתרון כל הסוגיות המרכזיות מחוץ למשא ומתן ישראלי-פלסטיני.

עזה/ חאמס- לעת עתה חייבת להיות הכרה בכך שעזה נמצאת מחוץ לתהליך השלום. יש לקדם את הדיונים וליישמם בגדה המערבית. ברגע שתהיה מציאות פוליטית חדשה בעזה, אפשר יהיה לכלול אותה בהסכמים. עד אז, לא יכולה להיות התקדמות פוליטית בנוגע לעתידה של רצועת עזה.

בעזה הפסקת האש חייבת להתרחב; המצור הכלכלי על מליון וחצי פלסטינאים חייב להיפסק ויש לבצע חילופי שבויים כדי להחזיר את גלעד שליט הביתה. ישראל חייבת להבין שהמצור הכלכלי לא החליש את השליטה של חאמס אלא חיזק אותו. פעילי חאמס אינם מושפעים מהמצב העכשוי, למעשה רק האזרחים סובלים.

אם יסתיים המצור הכלכלי, מקור הסבל ברצועה יהיה אך ורק שלטון החמאס; חוקי דת בסגנון הטאליבן ששלטון כופה על הרוב. יש לתת לחאמס להתמודד עם תושבי הרצועה ללא האפשרות להאשים בכל דבר את ישראל. במצב כזה חאמס לא יחזיק מעמד זמן רב. לאנשים כבר נמאס, אך אין הם יכולים לעורר מרי אזרחי נגד שלטונו כל עוד הבעיה העיקרית היא המצור הכלכלי על עזה.

סוריה- וושינגטון מעוניינת בחידוש השיחות בין ישראל לסוריה. גם סוריה וגם ישראל חשפו את התנאים המקדימים שלהם, נראה שאין כעת דרך לגשר בין הגישות. ראש הממשלה בנימין נתניהו לא יחדש את ה"פיקדון של רבין", המבטיח לסוריה נסיגה מלאה לקווים של ה4ביוני 1967 בתמורה להיענות לדרישות של ישראל סביב סוגיות הביטחון המים וייצוב היחסים. סוריה לא תיכנס מחדש למשא ומתן שמתחיל מאפס.

אלטרנטיבה אחת למדיניות אמריקאית יכולה להיות פשוט להזמין את שני הצדדים לבוא לוושינגטון- בואו נראה מי לא יגיע.

גרשון בסקין הוא המנכ"ל המשותף של מכון איפקר"י ((IPCRI, מרכז ישראל-פלסטין למחקר ולמידע,בירושלים.

www.ipcri.org

מאמר זה מופץ על ידי שירות החדשות של קומון גראונד באישור הג'רוזלם פוסט.
מקור: הג'רוזלם פוסט 3 לאוגוסט 2009–08–10
www.jpost.com
הפרסום אושר על ידי בעלי הזכויות.