לחברות ולחברים בתנועה הירוקה-מימד שלום רב,

תוצאות הבחירות מאכזבות וכואבות, בעיקר משום שהן מעידות על מציאות קשה מאוד במדינת ישראל. נראה לי שחלקים גדולים בחברה בישראל מוּנעים מפחד ומשנאה, ושפת התקווה אינה מדברת אליהם. הציבור רוצה לשרוד, רוצה שקט, רוצה ביטחון ורוצה להכות באויבינו מבית ומחוץ. האיומים הקרובים והרחוקים מוֹנעים מהציבור לדמיין אפשרות של עתיד ורוד (או אפילו ירוק), והוא מבקש שליד ההגה יהיו אנשים שמציגים עמדה ישראלית קשוחה כלפי העולם הערבי וכלפי המערב. אחרי ההתנתקות ועליית החמאס בעזה איבד הציבור את האמונה שהפלסטינים מעוניינים בשלום, ואינו מוכן לוותר על שטחים בגדה מחשש שוויתור זה יביא איום של טילים על מרכז הארץ.

מה שעבד בבחירות של 2009 היה מסע ההפחדה שהאיום עלינו אינו רחוק מעבר לגבול אלא הוא כאן בתוך הבית. קל מאוד להציג כאיום קיומי את הערבים אזרחי ישראל שאינם יכולים להזדהות עם מדינת ישראל כאשר ממשלתה מנהלת מלחמה, צודקת או לא צודקת, נגד בני עמם. כאשר האיום הקיומי קרוב וקל לזיהוי, לא מסובך ליצור דינמיקה פופוליסטית של גיוס הפחד נגדו. במצב כזה לא צריך להציג חזון או תכנית פעולה מדינית-ביטחונית; די בגיוס כוח הפחד והשנאה. במצב כזה סדר יום סביבתי, חברתי או חינוכי הולך לאיבוד ונראה מותרות ותלוש מהמציאות.

לנוכת התוצאות הקשות האלה יש צורך דחוף לעצב מחדש את המפה הפוליטית בישראל מהמרכז שמאלה. מאז האינתיפאדה השנייה התחולל סחף גדול משמאל לימין, ומחנה השלום הלך והידלדל בכוח הסיסמאות "אין עם מי לדבר" ו"אין פרטנר לשלום". מי שנשאר דבק בחזון של שלום עם שכנינו תויג כשמאל קיצוני בלתי רלוונטי. הסטיגמה הזו הרחיקה מצביעים פוטנציאליים מהשמאל ולכדה אותו בדימויים, כמו יפה נפש, פרו-ערבי ואף אנטי-ישראלי.

הקמת התנועה הירוקה ולאחר מכן חיבורה עם מימד ניסו להביא לציבור אג'נדה אחרת – לא מדינית, אלא סביבתית וחברתית. באופן מכוון התרחקה התנועה הירוקה-מימד מהצגת עמדה מפורטת ונחרצת בסוגיה המדינית-ביטחונית, מחשש לתיוגה כמפלגת שמאל. אך מלחמת עופרת יצוקה והשלכותיה תפסו את מרכז הבמה הציבורית ולא אפשרו לציבור לדמיין מדינת ישראל חופשייה משאלות קיומיות שאינן ביטחוניות-מדיניות, כמו זיהום אוויר או מים.

המפה הפוליטית בישראל צריכה היום תנועה פוליטית שלא תתחמק מהסוגיות המדיניות-ביטחוניות ובאותה עת היא תציג דאגה אמתית לחברה, לחינוך, לסביבה. האג'נדה של תנועה כזו צריכה להיות גם מדינית-ביטחונית וגם חברתית, חינוכית וסביבתית, ולאגד את כל המפלגות מקדימה שמאלה. אנחנו צריכים לקיים דיון אסטרטגי עמוק באשר לשותפינו הפוטנציאליים במפה הפוליטית היום, וכבר עכשיו ליצור חיבורים בינינו על מנת להתרחב ולהתחזק וליצור סנרגיה חיונית לפריצת דרך פוליטית. היום אין מקום להמשך קיומן של התנועות עבודה, מרצ, הירוקה-מימד ואחרות כמפלגות עצמאיות.

על אף תוצאות הבחירות אין להתייאש ולאבד תקווה. יש לנו מקום במפה הפוליטית בישראל ואנחנו צריכים ליצור אותו בדמות תנועה פוליטית גדולה חדשה שתאגד את כל הכוחות הפרוגרסיביים במדינה ולא תהיה מפולגת וקיקיונית (כמו כמה מהמפלגות שהציגו את מועמדותן בבחירות אלו). אנחנו צריכים להוביל מהלך של יצירת תנועה פוליטית זו שתחרות על דגלה עקרונות של חברה, סביבה ושלום, ושמה המוצע יכול להיות התנועה החדשה – לחברה ירוקה, לשלום ולשוויון (או קצר יותר: התנועה החדשה – לחברה ירוקה ולשלום).

הרכיבים בשם המוצע:

התנועה החדשה – חלק מהשם החדש של מרצ, אך בלי המותג "מרצ", שמראה פעם אחר פעם ועתה ביתר תוקף שאין הוא מצליח למשוך קולות חדשים.

לחברה ירוקה – שילוב של העניין החברתי עם העניין הסביבתי. לחברה - מתכניה המוצהרים בבירור של התנועה הירוקה-מימד, שלא בלטו דיים במרצ. הירוקה – מהשם של התנועה הירוקה-מימד ומצבע הלוגו של מרצ.

לשלום – העניין המדיני המשותף למרצ, מימד והתנועה הירוקה, שמצד אחד צריך להיאמר בגלוי ומצד אחר לא להישמע קיצוני ומרחיק. התיוג "שמאל קיצוני" מבריח אנשים טובים מהצבעה. אפשר להשאיר אותם מסרים מדיניים, בלי שיתויגו כקיצוניים. ההצעה להכליל את השלום בשם – משום שתמיד היה השלום מסר מרכזי ובולט בסדר יומה של מרצ, ואילו במצע התנועה הירוקה-מימד הוא הוצנע מדי. הכללת השלום (מתרומת מרצ) בשם התנועה הפוליטית החדשה מאזנת את הכללת החברה והירוק (שהולמים את מסריה הבולטים של התנועה הירוקה-מימד).

שוויון – בתנועה הפוליטית החדשה חייב להיות ביטוי לערך השוויון במדינת ישראל הן בין יהודים לבין יהודים והן בין יהודים לבין ערבים אזרחי מדינת ישראל.

אנחנו בתנועה הירוקה-מימד יכולים להיות גאים במה שהשגנו בזמן הקצר מאז שהקמנו את התנועה. עם זאת בהתארגנותנו מחדש עלינו ללמוד מטעויות שעשינו בדרך מכורח התנאים, הזמן והתקציב. אתמקד כאן רק בשני היבטים חיוניים:

העניין החברתי – חיוני שנגיע לעוד ועוד קהלים, ובעיקר לשכבות המוחלשות בחברה החיות בפריפריה. הדבר הזה בולט בהיעדרו במרצ ואמנם קיים במצע התנועה הירוקה-מימד אבל אינו חזק דיו בשטח. בשנה הקרובה יש לעשות חריש עמוק בציבור מצפון לדרום ולהיפגש עם מגוון גדול יותר של קהלים ולצרף אותם אל שורותינו כמתפקדים לתנועה, תומכים ופעילים.

העניין הירוק – חיוני ביותר למצוא את הדרך להרחקת ויסנר מהירוק (לאחר כישלון רביעי שלו בבחירות לכנסת) ולסלול את הדרך לאיחוד כוחות עם מפלגת הירוקים. הפיצול והבלבול בין כמה מפלגות ירוקות הזיקו לנו הרבה מאוד ויש הכרח דוחק לפתור סוגיה זו.

בשנה הקרובה כל תנועה פוליטית שיכולה להיות מועמדת לאיחוד המוצע – התנועה הירוקה, מימד, מרצ, חברים בחד"ש, הצעירים, וכד' – צריכה לעבוד פנימה בצורה עמוקה ולהרחיב את שורותיה בגיוס מתפקדים, בגיוס פעילים, בגיוס כספים, בפעילות בשטח, ובה בעת אנחנו – הפעילים המרכזיים – נפעל לאיחוד הכוחות וליצירת תנועה אחת גדולה שתתמודד ותעלה בבחירות הבאות.

אין זמן לחכות. קמפיין הבחירות הבאות מתחיל היום!

גרשון בסקין