תוצאות הבחירות מאכזבות וכואבות, בעיקר משום שהן מעידות על מציאות קשה מאוד במדינת ישראל. נראה לי שחלקים גדולים בחברה בישראל מוּנעים בעיקר מפחד ומשנאה, ושפת התקווה אינה מדברת אליהם. הציבור רוצה לשרוד, רוצה שקט, רוצה ביטחון ורוצה להכות באויבינו מבית ומחוץ. האיומים הקרובים והרחוקים מוֹנעים מהציבור לדמיין אפשרות של עתיד ורוד (או אפילו ירוק), והוא בעיקר מבקש שליד ההגה יהיו אנשים שמציגים עמדה ישראלית קשוחה כלפי העולם הערבי וכלפי המערב. אחרי ההתנתקות ועליית החמאס בעזה איבד הציבור את האמונה שהפלסטינים מעוניינים בשלום, ואינו מוכן לוותר על שטחים בגדה מחשש שוויתור זה יביא איום של טילים על מרכז הארץ.

באמצע חודש דצמבר האחרון נפגש פעיל השמאל גרשון בסקין עם איש חמאס מרכזי, היושב באחת מבירות אירופה. השניים כבר ניהלו בעבר מגעים בעניין שליט, שנשאו פירות מסוימים. בפגישתם האחרונה סיכמו בסקין ובן שיחו לבדוק, בישראל ובעזה, את האפשרות להגיע לעסקה כוללת, שתכלול את חידוש הרגיעה, פתיחת המעברים ושחרור שליט תמורת האסירים. הכוונה היתה לנהל מו"מ חשאי וישיר בין הצדדים. בסקין פנה לראש הממשלה, לשר הביטחון ולשרת החוץ עם פרטי ההצעה של איש החמאס, אולם לא קיבל שום תשובה.

רגל המצב, אבל לא רק – עמותת חלונות מזמינה לסדרת הרצאות ואירועים בשבועות הקרובים. עכשיו יותר מתמיד, צריך לאפשר קול אחר, שחורג מגבולות המוכר והידוע ומאפשר דיון אמיתי ומעמיק.
26 ינואר 2009 -הרצאה מפי גרשון בסקין –"כל מה שהיינו צריכים לדעת על החמאס לפני שיצאנו למלחמה"

אני פגשתי את נעמיקה ציון בביתה בשדרות בשבוע שעבר. היא אירחה את פורום ארגוני השלום. נעמיקה היא פעילה בקבוצה נהדרת של תושבי שדרות שמאמינים שאפשר להגיע לשלום עם שכניהם הפלסטינים מעבר לגבול. הם מקיימים קשר עם תושבי עזה גם בימים אלו.

יומן המלחמה שלה הוא משמך חובה במיוחד בימים אלו שאמצעי התקשורת שוטפים לנו את המוח בתיאום מלא עם דוברי צה"ל. יש קול האחר – גם בשדרות!

The national morale is quite high. Most Israelis are thinking: How good it feels to see our side winning a war. The attack on Gaza is supported by an overwhelming majority of Israelis who are fed up with seven years of rocket attacks from Gaza. This viewpoint is quite easy to understand: We left Gaza up to the international border, we removed settlements, the army left, the occupation ended – if they continue to attack us, it is not because of the occupation, it is because they don't want us to live.
The Palestinian position is obviously quite different. First, with hundreds of casualties, there is the outrage at what they call the disproportionate use of force. For them each casualty is a fellow Palestinian, regardless of which movement he belonged to or supported. Our reaction as Jews would be the same, if the circumstances were reversed.

עשרות הפגינו נגד תעריפי התחבורה הציבורית
פעילים של "התנועה הירוקה – מימד" הפגינו בירושלים במחאה על העלאת תעריפי התחבורה הציבורית: "ניכור ואטימות של הפוליטיקאים"